חיסונים ורפואה מונעת

הגיע אליכם כלבלב או חתלתול חדש? מזל טוב!!!

אחרי שערכתם היכרות מעמיקה בינו ובין כל בני הבית, הגיע הזמן להביאו לרופא. במרפאה, אנחנו נבדוק אותו מקצה האף עד קצה הזנב, ונתחיל בסדרת הטיפולים הניתנים לגורים.

בביקור הראשון, אחרי הבדיקה הרפואית המקיפה, אנו מתחילים בטיפול מונע כנגד תולעי מעיים. יש לטיפול זה חשיבות מרובה, מאחר ונוכחות תולעים גורמת להחלשת מערכת החיסון של הגור, ולכן הוא מצוי בסכנה להתפתחות מחלות. רצוי לא לחסן את הגור לפני ההשתלטות על טפילי המעיים הללו. תולעים יכולות להדביק גם בני אדם ופה טמונה סיבה חשובה נוספת לטיפול נגדן.

את הביקור השני במרפאה נקיים כעבור 7-10 ימים. מדוע? זו מחזוריות החיים של תולעי המעיים. הטיפול קוטל רק את התולעים הבוגרות, וכדי לטפל גם בצעירות אנו מחכים שיתבגרו וזה פרק הזמן הדרוש לכך. אל דאגה, בזמן זה לא יווצרו צעירות נוספות מאחר ו‘‘טיפלנו‘‘ בבוגרות מטילות הביצים.

סיבה נוספת לחכות 7-10 ימים לפני מתן חיסונים היא שהעקה (‘‘סטרס‘‘) הנגרמת לגור פעמים רבות בעקבות שינוי הסביבה כתוצאה מהמעבר לביתו החדש, הניתוק מאמו ואחיו, והפגישה המרגשת עם משפחתו החדשה, עלולה לגרום לדיכוי מערכת החיסון של הגור ולהתפרצות מחלות. בשלב כזה בחייו, מערכת החיסון של הגור נסמכת בעיקר על נוגדנים אותם הוא מקבל מאימו דרך החלב אותו הוא יונק ממנה. בגלל הדיכוי החיסוני הנגרם מהעקה, גם גור אשר קיבל מאימו את הנוגדנים, אך במיוחד גורים אשר נותקו מאימם מוקדם מאוד או גורים לאם לא מחוסנת, עלולים לפתח מחלה.

בביקור השני ובבאים אחריו נבצע טיפולים נוספים נגד תולעי המעיים, ואם הכל בסדר בבדיקה הרפואית אז ניתן את החיסונים.

החיסון השני ינתן כ-3 שבועות אחרי החיסון הראשון, וכעבור 4 שבועות נוספים יקבל הגור את החיסון השלישי והאחרון בסדרת חיסוני הגורים. בביקור זה הכלבלבים יקבלו גם את חיסון הכלבת ועמו את השבב, והחתלתולים יקבלו את חיסון הכלבת .

אחרי חיסוני הגורים האחרונים הכלב יקבל חיסון משושה וחיסון כלבת פעם בשנה, והחתל יקבל חיסון מרובע פעם בשנה, וחיסון כלבת פעם בשנתיים.

עבור הכלבים מתן החיסון כנגד מחלת הכלבת וכן הזרקת השבב הינם חובה על פי חוק, ואילו עבור החתולים החיסון נגד מחלת הכלבת הינו בגדר המלצה. מומלץ בעיקר לחסן חתולים אשר יוצאים מהבית באופן קבוע, אך גם חתולים החיים בבית בלבד עלולים להגיע החוצה ולהיות בסיכון לחלות.

כנגד אילו מחלות אנו מחסנים את בעלי החיים שלנו?

בכלבים, חיסון המשושה מכיל חיסון כנגד 6 גורמי מחלה:

1. וירוס הדיסטמפר: מחלת ה‘‘כלבלבת‘‘:

זוהי מחלה שמתחילה כמחלה של מערכת הנשימה. נראה הפרשות מהעיניים ו/או האף אשר יתחילו כשקופות ויהפכו מוגלתיות, לעיתים שיעולים וקשיי נשימה. היא עלולה להתפתח למחלה של מערכת העיכול ואז נראה בעיקר שלשולים והקאות, לעיתים דמיים. אחרי ההחלמה של מערכות הנשימה והעיכול תיתכן הופעת סימנים של מערכת העצבים: רעידות, עוויתות של שרירים מסוימים, קשיים בהליכה, ועד כדי מופע חמור של עוויתות ופרכוסים ומוות. לפעמים לא נראה את המופע הנשימתי או את זה של מערכת העיכול, אלא רק את הסימנים העצביים. לעיתים מופיעים שינויים בעור האף וכריות הרגליים, או דלקת בעור הבטן.

ההדבקה היא ע‘‘י שאיפת הפרשות (רסס, ‘‘אירוסול‘‘) מכלב נגוע, וכן ע‘‘י מעבר בנוזלי גוף שונים (צואה כאשר יש פגיעה במערכת העיכול, רוק, דמעות וכו‘). בנוסף יתכן דיכוי של מערכת החיסון. הטיפול במחלה הוא טיפול תומך, והוא אפשרי בשלבים הראשונים בהם יש פגיעה רק במערכת הנשימה והעיכול. מרגע הופעת הסימנים העצביים הסיכוי לריפוי מהמחלה יורד, וגם אם הריפוי מושג, הנזק העצבי עלול להישאר קבוע.

2. וירוס הפרוו:

גורם לפגיעה ראשונית וחמורה במערכת העיכול, ובנוסף לדיכוי חיסוני חמור. סימני המחלה הם שלשולים והקאות תכופים, אשר מהר מאוד הופכים דמיים עקב הפגיעה הקשה במערכת העיכול. כמו כן הגור מסרב לאכול או לשתות, או ממעט מאוד באכילה ובשתייה, כך שמהר מאוד הוא מתדרדר, מתייבש, ויכול אף למות. בבדיקת דם נראה ירידה חמורה במספר התאים שאחראים על ההגנה החיסונית בגוף.

ההדבקה מתרחשת ע‘‘י מגע הפה/האף של הגור בצואה נגועה. מכאן ההמלצה לא לתת לגורים לא מחוסנים לצאת מהבית, וזאת כדי שלא יבואו במגע עם צואה או הפרשות אחרות הנגועות במחלות. גם כלב בוגר ומחוסן יכול לשאת באופן זמני את הוירוסים, אלא שבזכות היותו מחוסן הוא לא יפתח מחלה, אך הוא כן יכול להדביק את הגור הלא מחוסן שלכם. תיתכן גם הדבקה של הגור ברחם אימו.

למחלה זו יש תקופת דגירה של 4-7 ימים. כלומר, מרגע שהגור נדבק יכולים לעבור מספר ימים עד שנראה סימני מחלה. גור אשר ינק חלב מאימו וקיבל כך נוגדנים, יכול בכל זאת לפתח מחלה במידה וחווה עקה (‘‘סטרס‘‘) כגון מעבר לבית חדש בזמן תקופת הדגירה של המחלה. (לכן נחכה 7-10 ימים עד שנחסן את הגור).

כלבים מהגזעים רוטווילר ופינצ‘ר יותר רגישים למחלה, כך שבהם תיתכן מחלה חמורה יותר.

3. Adenovirus 2: המחלה ‘‘דלקת כבד מדבקת בכלבים‘‘ הנגרמת מהוירוס Adenovirus 1:

המחלה פוגעת בעיקר בכבד ובכליות, אך תיתכן פגיעה גם בעין (‘‘עין כחולה‘‘). במופע אקוטי (מהיר וחמור) יתכנו סימנים הדומים למחלת הפרוו, ויתכן אף מוות מהיר. המחלה מתאפיינת בהופעת צהבת. בד‘‘כ המחלה תתפרץ רק בכלבים לא מחוסנים מתחת גיל שנה. גם כאן הטיפול הוא בעיקרו תומך, ויתכן אף צורך במוצרי דם (מנות פלזמה) על מנת להתגבר על בעיות הקרישה העלולות להיגרם עקב הפגיעה בכבד.

4. וירוס פארא-אינפלואנזה 3 השותף במחלת שעלת המכלאות:

מחלת ‘‘שעלת המכלאות‘‘ היא מחלה של מערכת הנשימה העליונה הנגרמת לכלבים בעיקר אחרי שהות במקום סגור ובו כלבים רבים, כגון מכלאות הסגר, פנסיונים וכדומה. מעריכים כי השילוב של תנאי אוורור לקויים, שהות בקירבה רבה לכלבים אחרים אשר חלקם ייתכנו כחולים במחלה, וכן העקה בה מצוי כלב כאשר הוא שוהה במקומות מעין אלו, גורמים להתפרצות המחלה בכלב אשר היה בריא לכאורה לפני כניסתו למקום.

הסכנה העיקרית במחלה זו היא התפשטותה למערכת הנשימה התחתונה, כלומר – החמרה לדלקת ריאות.

ישנם מספר גורמי מחלה (חיידקים ווירוסים) החשודים כשותפים בגרימת המחלה. וירוס הפארא-אינפלואנזה הוא הוירוס העיקרי, והחיידק ‘‘בורדטלה ברונכיספטיקה‘‘ הוא החיידק העיקרי. בחיסון המשושה קיים רק חיסון כנגד הוירוס, אך קיים חיסון נפרד הניתן כשבועיים לפני כניסת כלב למכלאה או לפנסיון בטפטוף לאף, אשר מגן מפני החיידק. החיסון הוא קצר טווח, וגם כלב מחוסן יכול לחלות, אולם אז המחלה תהיה קלה יותר באופן משמעותי מאשר בכלב ללא החיסון.

5. שני זני לפטוספירה – איקטרוהמורגיק‘ה וקניקולה:

שני זני החיידקים הללו גורמים למחלה חמורה המדבקת גם לבני אדם, ונקראת ‘‘לפטוספירוזיס‘‘, או בעברית ‘‘עכברת‘‘. הסיבה לשם המוזר היא שמרבית מקרי המחלה בבני אדם נגרמו עקב מגע עם שתן מכרסמים (בעיקר עכברים וחולדות). ההדבקה מתרחשת בכלבים ובבני אדם עקב מגע עם מים מזוהמים (כגון מאגרי מים בהן מכרסמים נגועים הטילו שתן), או מגע ישיר עם שתן של בע‘‘ח הנושאים את המחלה. החיידק חודר דרך ריריות ודרך פצעים בעור. יש תקופת דגירה של כ-10-14 ימים. המחלה פוגעת בעיקר בכבד ובכליות. תיתכן החלמה מהמחלה, אך החיידק לרוב שורד בכיליה ומופרש ממנה בשתן (ומכאן אופן ההדבקה גם מבע‘‘ח נשא אשר אינו מראה סימני מחלה אך מפריש את החיידק). הסימנים אותם נראה הם צהבת, בעיות בקרישת הדם, ויתכן אף מוות אקוטי. ייתכן כשל של הכליות ו/או הכבד, חום, הקאות…

עבור 3 גורמי מחלה, החיסון מספק הגנה לתקופת זמן ארוכה משנה (2-3 שנים). אולם, ההגנה מפני זני הלפטוספירה והוירוס הגורם ל‘‘שעלת המכלאות‘‘ היא קצרת טווח (10 חודשים). מכאן הצורך לחסן את הכלב בחיסון המשושה כל שנה.

בחתולים, חיסון המרובע מהווה הגנה מפני 4 גורמי מחלה:

1.וירוס קליצי:

הוירוס מצוי בנוזלי גוף ובהפרשותיו. הוא גורם למחלה של מערכת הנשימה העליונה בצורה קלה יותר מזו שגורם וירוס ההרפס, אך היא עלולה להחמיר לדלקת ריאות, קשיי נשימה ושלשולים. לפעמים כל מה שנראה הם כיבים בפה ובלשון, אשר גורמים בדרך כלל לירידה משמעותית ברמת האכילה. נראה חתול המעוניין לאכול, אך מתקשה או ממש מסרב כאשר מנסה, וזאת עקב הכאב הרב הנגרם לו ממגע המזון בכיבים. בנוסף תיתכן דלקת חניכיים משמעותית, אשר תחמיר מאוד עקב נוכחות אבן שן עד כדי נשירת שיניים או צורך בעקירתן. לרוב החתול יצליח להיפטר ממנו, אולם ללא טיפול תומך משך הזמן שייקח לו להיפטר מהוירוס יהיה ארוך ומייסר. לכן הצורך בחיסון.

2.וירוס הרפס:

גורם לחתול לדלקת המערבת את חללי האף ואת קנה הנשימה. חתול שנדבק בוירוס בדרך כלל נשאר נשא כאשר הוירוס נשאר ‘‘רדום‘‘, אולם הוירוס יתעורר במצבי עקה או דיכוי חיסוני מסיבות אחרות (כגון נגיעות בוירוס ה-FIV, הלא הוא ‘‘האיידס של החתולים‘‘). ההדבקה בוירוס היא ע‘‘י מגע/בליעה/שאיפה של הפרשות מחתול נגוע. חתול שנדבק בהרפס מתחיל להפריש אותו ולהדביק את חבריו כבר יום אחד אחרי הדבקה. בגלל תכונות אלו הוא נחשב לוירוס מאוד מדבק, ומכאן החשיבות הגדולה של חיסון החתולים. סימני המחלה אותם נראה הם הפרשות שקופות מהעיניים והאף, אשר בהמשך יהפכו למוגלתיות בגלל הדבקה משנית בחיידקים מזהמים, עיטושים, ריור, דלקת בלחמית העין, קשיי נשימה, שיעול… ייתכנו גם כאן כיבים בלשון ובפה. למחלה עלול להיות גם מופע עצבי עקב משיכת כל הוירוסים ממשפחת ההרפס לרקמה עצבית בה הם יכולים להפוך רדומים כאשר התנאים עבורם קשים

3.כלמידופילה:

זהו חיידק הפוגע בעיקר בעין של החתול. נראה הפרשה שקופה מהעין, אשר בהמשך תהפוך מוגלתית. 

4.וירוס הפרוו הגורם למחלת הפאנלאוקופניה (‘‘חתלתלת‘‘):

מחלה הדומה מאוד למחלת הפרוו בגורי כלבים. מחלה הגורמת לשלשולים והקאות בחתולים אשר יהפכו לדמיים, במקביל לדיכוי חיסוני חמור. כמו כן יתכנו סימני מערכת נשימה בחלק מהמקרים.

כפי שהוסבר, הקפדה על חיסון יכולה להגן על הכלבלב או החתלתול שלכם מפני מרבית המחלות החמורות האורבות להם בכל פינה. אם בכל זאת נראה לכם שהגור שלכם אינו בקו הבריאות אנא פנו אלינו במהרה.

חשוב!!!!!!!

גורים, כמו ילדים קטנים, מתדרדרים מאוד מהר. אין בגופם מאגרי אנרגיה זמינים כמו בבעל החיים הבוגר, וכן מערכת החיסון שלהם אינה בשלה ומתבססת בעיקר על ההגנה אותה קיבלו מאימם בעת היניקה.

לכן, כל סימן קל המעיד על ירידה בחיוניות של הגור יכול להוות סימן מקדים למחלה חמורה מאוד. אם הגור שלכם מפסיק לאכול או לשתות, או שאינו נותן צרכים, אינו משתולל כהרגלו, נראה ‘‘עייף‘‘, אפאטי או מצבים דומים – אנא צרו קשר במהרה עם הוטרינר שלכם! גור כזה יכול להיות בסכנת חיים של ממש בעקבות שעות בודדות בלבד של חוסר אכילה או שתיה, וזמן זה מתקצר מאוד אם בנוסף הוא גם מקיא או משלשל.

טיפול מהיר ונכון יכול להציל את חייו ולהביא לשיפור במהירות הדומה לזו בה הוא התדרדר.

בכל מקרה של ספק, אתם מוזמנים ליצור קשר עם אחת מהמרפאות ואנו נשמח להדריך ולייעץ.

למידע נוסף ולשאלות בנושא זה ונושאים נוספים פנו אלינו:

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מה חדש?

כוויות בכפות רגליים של כלבים

הליכה על מדרכות בקיץ חם יכולה לגרום לכוויות בכפות הרגליים.

עזרה ראשונית ע"י הבעלים

  • שמירה על כף הרגל נקיה וקרירה. 
  • שטיפה ע"י מים קרים או מגבת קרה רטובה.  
  • להגיע למרפאה להמשך טיפול. 
דילוג לתוכן